13להוציא נפש בהמה. ר"ל כיון שכתיב במת פשיטא שהוא בנפש, ומתרץ שהוא פירוש על במת, כלומר כל הנוגע במת ואיזה מת של נפש אדם כו'. ואע"ג דלעיל ג"כ כתיב במת לכל נפש אדם, י"ל דלעיל כתיב במת לכל נפש, והוי כאלו כתיב במת של כל נפש האדם, דהוי פירושו דלמ"ד כלמ"ד דפרשת וישלח למי אתה, של מי אתה, וגם כלמ"ד לעבדך ליעקב, ופי' של עבדך של יעקב, אבל כאן מלת מת ומלת נפש שתיהן עם אות בי"ת, ונראה שמלת הנוגע דבוקה עם שתיהן, כדרך התיבה המתחברת עם בי"ת שלאחריה, לכן אמר שאעפ"כ אינה דבוקה מלת הנוגע רק עם במת. ומלת בנפש הוא פי' על במת:14זו רביעית דם. היוצא מן המת שהנוגע בו יטמא טומאת שבעה וצריך הזיי' ג' וז'. ולפי זה יהי' שימוש הבי"ת כמשמעו ול"פ ד"א וכו' ולפי ד"א קשה הל"ל או בנפש וגו', כיון שאין בנפש ביאור למלת במת, לכן פי' גם הטעם הראשון:15אם נכנס לעזרה. משום דמשמע כשהוא נטמא טמא את משכן ה' ולמה יהא המשכן טמא אם הוא טמא. ומתרץ דמיירי כשנטמא ואח"כ נכנס לעזרה קודם שיתחטא. וא"ת הי' לו לפרש אם נכנס למשכן כו', וי"ל דאם כן הוי משמע דוקא השתא שהוא טמא אז אסור לבא שם, אבל בשעת טהרה מותר ליכנס שם, והא זר אסור ליקרב שם אף בשעת טהרה. ומה שפי' אפי' בטבילה אין להקשות דלמא דוקא בלא טבילה יש איסור בכניסת העזרה. רש"י עצמו מפרש לי' והולך, עוד טומאתו בו, ר"ל מדכתיב עוד טומאתו בו משמע שטיהר עצמו קצת מטומאה זו אלא שעדיין קצת טומאה עליו שלא הוזה הזאת שלישי ושביעי, א"כ משמע אף כשטבל כבר אסור ליכנס שם, אי נמי מדכתיב כי מי נדה לא זורק עליו וגו' ש"מ דמיירי שטבל, דאי לא טבל הל"ל ולא רחץ במים ולא זרק עליו, אלא ע"כ מיירי אע"פ שטבל:
